החלטה בתיק ת"א 31454-01-11

רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 24/9/09 וכתוצאה מן התאונה נגרמה למשיב חבלה בעמ"ש. בהיות התאונה גם תאונת עבודה הגיש התובע תביעה לנכות מעבודה למל"ל.

כעת מונחת בפניי בקשה להתיר לנתבעת (להלן: "המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של במוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה") שקבעה בהחלטתה מיום 21.7.2010 כי לתובע (להלן: "המשיב") נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין התאונה מיום 24/9/09.

ב"כ המבקשת המלומד טוען כי לצורך קביעת נכותו של התובע, ביקשה בפגישתה הראשונה הועדה הרפואית של המל"ל לעיין בתיקו הרפואי של התובע בקופת חולים ולאחר שבחנה אותו לא מצאה ממצא שיראה על בעיות עבר. ב"כ המבקשת ציין כי בדיקה מדוקדקת של התיעוד הרפואי בעניינו של המשיב הן בקופת חולים והן בצה"ל מעלה שורה של אירועים נוספים העשויים היו לגרום, או לפחות לתרום תרומה משמעותית לנכותו הרפואית וזאת ללא קשר לתאונה הנדונה. בטיעוניו, הפנה ב"כ המבקשת לשלוש תאונות דרכים עובר לתאונה הנדונה בעקבותיהן התלונן התובע חדשות לבקרים אודות כאבי גב וצוואר, כשהתובע לא הצהיר כלל על בעיות עבר אלו במסגרת תצהיר הבריאות שצירף לכתב התביעה.

ב"כ המבקשת טוען עוד כי לו הייתה הועדה הרפואית של המל"ל נותנת דעתה לפרוט תלונות התובע בטרם התאונה הנדונה, הייתה מייחסת אחוז נכות מסויים ואולי אף את כולו לעברו הרפואי. ב"כ המבקשת מציין שכיוון שהמבקשת אינה רשאית להמציא חוות דעת רפואית מטעמה, הדרך היחידה העומדת בפני המבקשת על מנת לשכנע את בית המשפט כי הנכות אינה כפי שנקבע על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל, הינה במינוי מומחה מטעם בית המשפט דרך היתר הבאת ראיות לסתור. ב"כ המבקשת גורס כי אישור בית המשפט להבאת ראיות לסתור תוביל בסופו של יום למינוי מומחה רפואי מיומן ואובייקטיבי מטעם בית המשפט בפניו יוצג כל החומר הרלוונטי וקביעתו תהיה בעלת משקל משמעותי להחלטת בית המשפט בתיק. 

ב"כ המשיב המלומד מתנגד לבקשה וטוען שההלכה בעניין הבאת ראיות לסתור לקביעת המל"ל קבעה כי זו תתאפשר רק במקרים מיוחדים וחריגים. הפסיקה לא אפשרה להביא ראיות לסתור גם במקרים בהם לכאורה לא עמד תיקו הרפואי של הנפגע בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, אפילו במקרים בהם באותו תיק רפואי נמצאו מסמכים שהיה בהם ללמד על מעורבות בתאונות קודמות או על תלונות דומות לאלו שהועלו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את נכותו של התובע.

ב"כ המשיב מציין עוד כי הפסיקה קבעה כי לצורך קבלת היתר להבאת ראיות לסתור יש להוכיח לא רק שנמנעו מהוועדה הרפואית העובדות ו/או מסמכים רלוונטיים, אלא שלו היו אותן עובדות ו/או מסמכים מוצגים לוועדה, לבטח הייתה קביעתה של הוועדה משתנה. מעבר לכך, טוען ב"כ המשיב כי משלא צורף תיק המל"ל המלא לבקשה להבאת ראיות לסתור, לא הרימה המבקשת את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי מסמכים שונים לא עמדו בפני הוועדה. כמוכן ב"כ המשיב מציין כי לגופם של דברים המבקשת צרפה תיעוד משנת 2005 בלבד העוסק בטענות סובייקטיביות אודות כאבי צוואר. למעט תלונותיו הסובייקטיביות כאמור, לא נמצא ולו ממצא אובייקטיבי אחד ובדיקות הרנטגן מאותה תקופה לא העלו קיומו של ממצא כלשהוא ופורשו כתקינות לחלוטין. בתיעוד הבודד שהובא משנת 2006 עולה כי התובע התלונן על חבלה בכתף וכל הבדיקות לרבות בדיקת הרנטגן העלו כי לא נמצא כל ממצא אובייקטיבי. ב"כ המשיב מציין כי גם אם יקבע בית המשפט כממצא עובדתי כי המסמכים הרפואיים משנת 2005 לא עמדו בפני הוועדה הרפואית גם אז לא ימצא במסמכים אלו כדי להצביע על כך שאם היו עומדים בפני הוועדה התוצאה לבטח הייתה משתנה. על כן התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה ולא להתיר למשיבה להמציא ראיות לסתור.

בדיון מיום 2/1/013 ציינו ב"כ הצדדים שאין להם מה להוסיף על הטענות הנ"ל.

דיון והכרעה

סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור -

          "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

 (1)    טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע  בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא.

 (2)    טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 (ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מ"ה (4) 77, אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495).

לטענת הנתבעת, הועדה לא בדקה בדקדקנות את תיקו הרפואי של התובע לפיו היה התובע מעורב בשלוש תאונות עובר לתאונה הנדונה.

 בת"א (שלום - ת"א) 22321/89 המר' 67315/92 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' רפי יהודה, צלטנר עמ' 1401, 1403, נקבע ש:

          "אין מניעה כי בגדר הטעמים המשפטיים להתנות הבאת ראיות לסתור, יכללו גם פגמים בשיקול דעת הועדה הרפואית של המל"ל, בכל הקשור לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות".

בפני הועדות הרפואיות של המל"ל לא עמד התיק הרפואי של התובע בתקופת שרותו בצה"ל ועל כן ברור שלא עמדו בפני הועדה המסמכים הנטענים ע"י הנתבעת ותיק זה מתאים לאפשר הבאת ראיות לסתור כאמור בספרו של ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 495: